ארגוני תמיכה שונים לציבור הרחב כמו "ער"ן" (עזרה ראשונה נפשית) ואחרים, הפכו את אתרי האינטרנט שלהם לכלי עבודה של ממש. בארגונים אלה ניתנה עד לא מזמן עזרה טלפונית בלבד, ועם התפתחות האינטרנט התרחבה העזרה גם לרשת.
אבל מה קורה כשאדם רוצה טיפול פסיכולוגי של ממש דרך הרשת ולא מענה לפנייה חד פעמית לאחר טראומה או בעקבות בעיה ספציפית ואולי חד פעמית?
מסתבר שיש כיום דבר כזה הנקרא טיפול דרך הרשת בצ'ט או במייל.
נשמע מוזר?
ובכן, לצד החסרונות הברורים של חוסר הקשר או המגע הישיר והאנושי שבטיפול הנפשי, יש כנראה המוצאים בשיטה הזו גם יתרונות.
האנונימיות למשל, החשובה כל כך לחלק גדול מהפונים לטיפול, כמובן נשמרת הרמטית בטיפול דרך הרשת, כל עוד הפונה רוצה בכך.
המטופל יכול דרך הטיפול הפסיכולוגי האנונימי ברשת להסיר מעצמו את כל העכבות, שכמה שנרצה להאמין בזה, לא מוסרות תמיד לחלוטין בטיפול פסיכולוגי פנים אל פנים. החשיפה בטיפול ברשת, יש המאמינים היא העמוקה והאמיתית ביותר, דווקא בגלל ה"ניכור" שבמדיום הזה. יתרון נוסף? יש המאמינים שתהליך הכתיבה עצמה של המטופל בעת הטיפול בצ'ט למשל, הוא תהליך מרפא וחשוב, המניע את המטופל לחשוב, להעמיק, להתנסח ולהשקיע בטיפול של עצמו לעיתים הרבה מעבר למצופה בטיפול רגיל.
בעיקר משתי סיבות: האחת – לא כולנו התקדמנו עם הטכנולוגיה ויש רבים שיתקשו להקליד במהירות מספקת הדרושה לטיפול בצ'ט למשל. גם הטיפול באי מייל בעייתי שכן אז יש אמנם יותר זמן הקלדה וכתיבה כי ההתכתבות לא סימולטאנית, אך דווקא חוסר הרצף בין מייל אחד למשנהו גורם לאיבוד הרצף המחשבתי ואיבוד אלמנט ה"דיון" והתגובה החשוב כל כך במהלך טיפול.
סיבה נוספת למתנגדים לטיפול הווירטואלי: עניין הסודיות. זהו נושא שבהחלט מטריד רבים מהשוקלים לפנות לטיפול וירטואלי. על אף שניתן כמובן לפנות בשם בדוי, עדיין יש חשש של פריצה למחשב או לאתר מסוים וחשיפת פרטים או סודות אינטימיים מהתכתבויות הטיפול. עצם העובדה שהטיפול "מתועד", לא תמיד מעניקה תחושה של ביטחון למטופל.
ארגונים התנדבותיים המציעים טיפול פסיכולוגי ברשת:
ער"ן - עזרה ראשונה נפשית בטלפון, בפורום באינטרנט או ב ICQ.
סהר – סיוע במצבי משבר בצ'ט.