לריב מבלי להרוס את הזוגיות? ד"ר דניאל דריי עונה

ריב בין בני זוג. הזוגיות במשבר?

כמעט ואין זוגות שלא רבים. אפשר לקרוא לכך מתווכחים או מיישבים מחלוקות אבל בסופו של דבר החוויה זהה: שני הצדדים אינם מסכימים על דבר-מה, מנסים לשכנע את הצד השני או מתבצרים בעמדותיהם עד להגעה לעמק השווה או לפיצוץ הבלתי נמנע. כשלעצמו ריב בין בני זוג אינו דבר רע.

להיפך, כאשר מגיעים אלי לקליניקה זוגות שטוענים שהם אינם רבים לעולם אני מתחיל לחשוש שמא הדינמיקה ביניהם היא כזאת שאחד מבני הזוג משתלט על כל תהליכי קבלת ההחלטות ומבטל את השני (או מבטל את עצמו). בזוגיות בריאה אפשר וצריך שיהיו מקרים של אי הסכמה, מציאת פשרות או ויתורים הדדים. אולם כדי שהריב יתרום בסופו של דבר למערכת היחסים ולא יפגע בה יש לשמור על כמה כללים. הנה שמונת החשובים שבהם:

לבחור זמן מתאים

אין דבר מלחיץ יותר מהמשפט "אנחנו צריכים לדבר". במיוחד כשהוא נאמר כמה שעות טובות לפני השיחה עצמה. בפרק הזמן שחולף בן או בת הזוג מספיקים להילחץ, "להתבשל" עם עצמם, ואז גם להתחיל לאסוף תחמושת לשיחה המאיימת בדמות כל הדברים הקטנים והלא-משמעותיים שעשיתם ומפריעים להם. עד שתגיעו לשיחה הצד השני כבר יהיה כל כך טעון ועצבני עד שלמרות כל הכוונות הטובות שלכם לנהל אותה ברוגע ובשלווה אתם בדרך לריב גדול.

ובדרך כלל הריב גם יהיה על משהו שונה לגמרי ממה שרציתם לשוחח עליו. לכן אם יש לכם משהו להגיד והוא סובל דיחוי, פשוט המתינו לשעת כושר מתאימה ופתחו בשיחה ישירות: "רציתי להגיד לך שעשית X וזה גרם לי להרגיש Y". אם אינו סובל דיחוי – פשוט אמרו אותו ללא הקדמות והסברים. במקביל, בחרו זמן שמתאים לשניכם. גם אם מאוד כועסים, אין טעם להתנפל על בן או בת הזוג ברגע שהם נכנסים הביתה.

הרי ברור לכם שהם עדיין לא פנויים להקשיב לכם, יתכן מאוד שהם עייפים או מוטרדים מדברים אחרים ואולי בכלל לא מודעים לכך שעשו משהו שהכעיס אתכם. אם תתקיפו אותם בטענות ונזיפות מיד כשיכנסו סביר מאוד שהתגובה האוטומטית שלהם תהיה מגננה או התקפת נגד. בוודאי שלא סבלנות והקשבה. תנו להם כמה דקות להתארגן ולעבור לאווירת בית ורק אז פתחו את הנושא.

לבחור מקום מתאים

נכון, לפעמים אנחנו מאוד כועסים או נפגעים דווקא בגלל משהו שמתרחש כשאנחנו בחוץ או אצל חברים. ובכל זאת, המרחב הציבורי אינו המקום המתאים לריב שלכם. לא רק שלא תצליחו לפתור את הבעיה בסביבה כזאת, אלא שהמבוכה תגביר את חוסר הנוחות שלכם ותרדוף אתכם זמן רב אחרי סיום הריב עצמו. אם אינכם מסוגלים לצאת ולמצוא מקום פרטי – התאפקו.

כך גם יהיה לכם זמן להירגע קצת ולחשוב על מה שקרה שנית, ואולי אפילו תגלו שאין סיבה לריב? כלל זה תקף במידה מסוימת גם לריב מול הילדים. קיימות גישות פסיכולוגיות וחינוכיות שונות לנושא המריבות מול הילדים, החל באיסור מוחלט וכלה בראיית הריב בין המבוגרים כהזדמנות ללמד ילדים על פתירת סכסוכים נכונה ועל אנושיותם של ההורים שלהם.

בכל מקרה, לריב מול הילדים כדאי רק לאחר שהפנמתם את שאר כללי ההנהגות ואתם בטוחים שהדוגמא שאתם נותנים להם היא אכן דוגמת ההתנהלות הנכונה. באותו עניין – שיחות (או ריבים) מנהלים פנים אל פנים. לא בטלפון, לא במייל ובוודאי שלא בוואטסאפ.  לנימת הקול, שפת הגוף וההתנהגות של בן שיחנו יש חשיבות עצומה. בלעדיהם – הסיכוי לאי הבנות או סתם חוסר רגישות עולה משמעותית. קראו עוד על גישות בפסיכולוגיה

לא לפגוע בכוונה

מהיכרות עם בני הזוג שלנו אנחנו בוודאי יודעים מה הן הנקודות הרגישות שלהם, או בהשאלה, איזו מכה תכאב ביותר. אל תשתמשו בידע הזה נגדם בדיוק כפי שלא הייתם רוצים שישתמשו בו נגדכם. בזמן ריב היו ענייניים ודברו על הנושא הנידון בלי עלבונות ובלי מכות מתחת לחגורה.

עד כמה שזה קשה השתדלו גם בלהט הדברים לזכור שהאדם מולכם הוא מי שאתם אוהבים, שבחרתם בו כפרטנר לחיים ושברוב המקרים תרצו להמשיך ולחיות לצדו גם אחרי שהאבק ישקע על הריב הנוכחי – והתנהגו בהתאם. דברו בכבוד, בלי עלבונות או האשמות מיותרים. התמקדו בעצמכם ובתחושות שלכם ולא במציאת פגמים בצד השני. אחרת אתם עלולים ליצור בעיה גדולה יותר מזו שאתם מתמודדים עמה.

מה שהיה בעבר – נשאר בעבר

לאחר פרק זמן מסוים יחד לבני זוג נוצרת היסטוריה משותפת וכדרכה של כל היסטוריה יש בה בוודאי גם פרקים אפלים. מקומם של אלו אינו בריב שמתקיים בהווה. הימנעו מביטויים כמו "כל פעם" או "אף פעם" ומתלונות בנוסח "אמרתי לך כבר".

גם אם נושא הוויכוח הוא משהו שחזר על עצמו בעבר, השתדלו עד כמה שאפשר לדבר רק על המקרה הרלוונטי ביותר, או, אם אתם בצד המואשם, בקשו דוגמאות ספציפיות ואל תסתפקו באמירות כלליות. כשאתם מתחילים ויכוח בנושא אחד ועוברים לרשימת מכולת של חסרונותיו של הפרטנר שלכם ושגיאותיו בעבר אתם נשמעים קטנוניים ונקמניים ולא כמי שמחפש באמת לפתור בעיה.

התנהגות כזו יכולה להביא לאחת משתי תגובות: הראשונה היא שבן או בת הזוג יגיבו ברשימת מכולת משלהם ושניכם תיגררו לריב ענק שאין בינו לבין נושא הדיון כל קשר. השניה היא שבן הזוג ירגיש כל כך פגוע ולא מוערך עד כי הוא יאבד את אמונו בכם ובקשר שביניכם. שתי האפשרויות אינן מקדמות אתכם להגעה לעמק השווה, וחבל.

להקשיב, אבל באמת

הסיכוי לקיים וויכוח שלא הופך לריב טמון בחלקו גם בשאלה האם יש נכונות מהצד השני להקשיב, להבין ולהתפשר. אם אינם מעוניינים או מסוגלים כלל לדון בנושא – אמרו זאת והתרחקו. יתכן שתבחרו לשוחח על כך בפעם אחרת או שתרצו לפנות לאיש מקצוע שיעזור לכם בהתמודדות זו, אבל אין טעם להשתתף בוויכוח כאשר ברור לכם שאין לכם כל רצון לשמוע את הצד השני ובוודאי שלא להתפשר.

התסכול של הצד השני מבטיח פיצוץ. אולם אם תאמרו לעצמכם, "נכון שלא נעים לי לשמוע טענות ודרישות, אבל אני מוכנ/ה לפחות להקשיב" יש לכם סיכוי טוב הרבה יותר לסיים את הקרב במינימום נפגעים. שפת הגוף חשובה בהקשר זה אפילו יותר ממילים. שבו זקוף והביטו לפרטנר שלכם בעיניים כשהוא מדבר. השתדלו לא לשכל את הזרועות על החזה שכן תנוחה כזאת משדרת סגירות וקשיחות. מדי פעם הנהנו או הביעו אישור לעובדות המוצגות בפניכם, גם אם אינכם מסכימים עם השורה התחתונה.

אם בן הזוג מביע טענה נכונה, הגיונית או לפחות כזאת שאפשר להבין אותה, ציינו זאת. ראשית, זה יגרום לו להבין שמקשיבים לו ומעריכים את דבריו ודעותיו ולא פוסלים הכול על הסף. ושנית, אם הוא ירגיש שבאים לקראתו, הוא גם ירצה להתגמש בעמדותיו. זכרו שלפעמים אנחנו יוזמים ריב מתוך מצוקה או קושי שלנו, וכל מה שאנחנו בעצם רוצים הוא שיקשיבו לנו ויביעו עניין ואמפתיה.

לעולם אל תבטלו את רגשותיו של הצד השני אלא התייחסו רק לעובדות. שאלו בעדינות שאלות הבהרה, אם צריך, והביעו התעניינות. את דעתכם שמרו לסוף, אחרי שהפרטנר שלכם סיים להציג את הצד שלו. כדי למזער את הסיכוי שוויכוח יהפוך לריב, נסו לומר לבן או בת הזוג משפט בנוסח הבא, "אני מבינה שאתה פגוע ושמה שאתה אומר חשוב לך, אבל קשה לי להתייחס כשאתה כל כך כועס. אפשר שתגיד לי את כל הדברים האלה בלי להתקיף אותי?"

להמעיט באפקטים דרמטיים

מותר לבכות כשאנחנו עצבניים, כועסים או פגועים, וכמובן שבלהט הדברים מותר גם להרים את הקול (גם אם עדיף שלא). אבל אם הריבים שלכם נראים כמו טלנובלה ומלווים בזריקת דברים, היסטריה ושאר מחוות דרמטיות מוגזמות כדאי ללמוד לוותר עליהם. כל האפקטים הללו לא גורמים לכם להיות משכנעים יותר אלא להיפך, גורמים לכם להיראות לא יציבים, רגשניים יתר-על-המידה ואפילו עלולים לגרום לצד השני לחשוב שמדובר בהעמדת פנים לצורך מניפולציה.

גם כשאתם רבים נסו במידת האפשר לשמור על קור רוח ושימו את הדברים בפרופורציה. אם אפשר, העדיפו לדבר בקול רגוע ושקט ולא להיסחף להתלהמות גם אם הצד השני מרים את הקול. לחילופין, גם במקרה זה מותר להגיד "אני נסער / כועס מדי ועדיף שנפסיק עכשיו ונחזור לדיון כשארגע קצת".

להציע פתרונות

לפעמים כשמתחילים לריב ולפרוק אנחנו נכנסים לסחרור. צד אחד אומר את כל מה שהיה לו להגיד ואז הצד השני מגיב והצד הראשון מתבצר בעמדתו וחוזר חלילה. אם אתם רוצים למנוע מהמצב להחמיר היו הראשונים שמציעים את נושא הפתרון. שאלו "אז מה לדעתך אפשר לעשות?" או "אז איך אני יכול לעזור?".

פניה כזו מעודדת את הצד השני לעבור למצב של שיתוף פעולה במקום מצב ההתקפה/מגננה שהיה בו קודם לכן. אל תפסלו הצעות על הסף, גם אם הן נראות לכם לחלוטין לא מתאימות. בחנו אותן יחד ברצינות ומתוך התחשבות. מעל לכל היו מוכנים לוותר. אין משמעות הדבר שעליכם להימנע מעימותים בכל מחיר או להתבטל בפני בן/בת הזוג, אלא שחייבים לזכור שמערכות יחסים מושתתות על פשרות. לעיתים הדדיות, לעיתים של כל צד לסירוגין. הנכונות שלכם לוותר, אפילו במעט, יוצרת נכונות לגמישות והתחשבות גם בצד השני.

לשתוק

לפעמים הדרך הטובה ביותר להימנע מריב היא פשוט לא להיגרר לתוכו. כולנו מכירים מצבים שבהם הריב לא באמת נסוב סביב הנושא המדובר אלא משמש לפריקת קיטור. נכון שלא ראוי להשתמש בבן או בת הזוג שלנו כשק חבטות, אבל לעיתים זה קורה ובמידת האפשר עוזר פשוט להכיל את הפרטנרים שלנו במקום להאכיל את המפלצת.

אם אתם מזהים שהצד השני בעצם מחפש לריב לשם הריב, נסו להציע אמפתיה. יש אנשים שיסכימו לקבל חיבוק או מגע אוהב גם במצב כזה. יש מי שיוכלו להיעזר במעט הומור מצדכם. יש מי שפשוט צריך להתפרק במקום בטוח. כמובן שאם אתם מרגישים שבאופן קבוע בן או בת הזוג מוציאים עליכם את כל התסכול שהם צוברים במהלך היום, זהו דפוס שיש לעקור, באמצעות שיחה נוקבת וברורה מצדכם או בעזרתו של מטפל מקצועי.

אל תחששו מעצם הוויכוח או הריב. אם כולנו היינו מסכימים כל הזמן העולם היה מקום משעמם מאוד. התייחסו לכל אי הסכמה כאל הזדמנות ללמוד זה מזו ולבנות זוגיות טובה וחזקה יותר עבור שניכם. אם כבר רבתם, נצלו את ההזדמנות להעמיק את ההבנה שלכם לגבי בן/בת הזוג ולגבי עצמכם. לאחר שנרגעו הרוחות נהלו שיחת סיכום, שבה תספרו זה לזה מה הבנתם ולאילו מסקנות הגעתם.

הצהירו שוב כמה אתם אוהבים וכמה אתם רוצים לחיות יחד ולעבוד על הזוגיות שלכם. זה לא מובן מאליו והצהרה מסוג זה מרגיעה ומחזקת את הביטחון שלכם בבן או בבת הזוג שלכם ובקשר ביניכם. לעיתים אני ממליץ לזוגות לצאת ולשוחח על דברים המפריעים להם דווקא מחוץ לבית, למשל בבית קפה. אין כאן סתירה עם ההמלצה להימנע מלריב במקום ציבורי אלא להיפך. ההימצאות במקום ציבורי אמורה לרסן ולמתן את הדיון – מבחינת עוצמת הקול, ההתנהגות, המחוות הדרמטיות וכדומה – ולמעשה למנוע את הריב מלכתחילה.

לבסוף, זכרו תמיד שריב הוא בחירה של שני בני הזוג. תמיד קיימת האפשרות להבליג, לכתוב מכתב או לצאת לטיול עד שנרגעים מספיק. אם לתחושתכם הזוגיות שלכם מתאפיינת במינון גבוה מדי של ריבים שאינם באים על פתרונם כראוי – זה הזמן לפנות לעזרה מקצועית.

לקריאה נוספת על טיפול זוגי, הכנסו לכאן

 

הכותב, ד"ר דניאל דריי, הוא רופא סקסולוג, מטפל מיני וזוגי ומנהל האתר תורת היחסים.

פוסט זה פורסם בקטגוריה זוגיות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.