מלנכוליה

אישה עצובה הסובלת ממלנכוליה

מה זה מלנכוליה?

מלנכוליה היא חלק ממהלך הדיכאון המג'ורי וניתן לתאר אותה כמעין מעטפת של עצבות אשר מלווה את האדם לאורך כל היום וגורמת לו להסתגר מפני הסביבה החיצונית. מלנכוליה מלווה לרוב דיכאונות ארוכים של מעל לשנתיים.

מהם המאפיינים הייחודים של מלנכוליה?

למלנכוליה ישנם מספר מאפיינים ייחודים והיא מעצימה של מאפיינים קיימים המקושרים עם דיכאון:

חוסר יכולת קיצוני ליהנות והשתטחות של הרגש – חוסר יכולת הנאה (אנהדוניה) היא מאפיין נפוץ בדיכאונות, אך כאן הוא קיצוני במיוחד, כאשר אדם השרוי במלנכוליה אינו מפגין כל רגש כלפי אירוע משמח או חדשות טובות כשגם היכולת או הרצון להשתתף בשיחה ובמפגשים חברתיים נפגעים.

הדיכאון חזק יותר בשעות הבוקר – גם כאן מדובר במאפיין המופיע בצורה דומיננטית יותר מאשר בדיכאון "רגיל". קיימת גם נטייה להתעורר בשעות המוקדמות של הבוקר אפילו במצבים של עודף שינה. סובלים מדיכאון קל? לחצו כאן >>

מלנכוליה עשויה ליצור שינויים קוגניטיביים מוטורים – המלנכוליה מאופיינת לרוב בירידה ביכולת הקוגניטיבית מוטורית כגון תנועה איטית יותר, אך בפועל הדבר גם עשוי להיות הפוך ולהתבטא בעצבנות גופנית, תנועות מוגזמות (מעין ריקוד) וכו'.

פגיעה בתפקוד היום יומי: קיים קושי לבצע מטלות יום יומיות כגון שמירה על היגיינה, בישול וכו'.

ירידה במשקל – שינוי נוסף ונפוץ מאוד מתבטא בירידה במשקל עד למצב קיצוני המזכיר אנורקסיה.

תחושת אשמה – למרות שהמלנכוליה אינה נקודתית כלפי אירוע מסוים, קיימת תחושת אשמה חזקה מן הרגיל.

ריבוי מחשבות אובדניות – ביחד עם התחושות והמחשבות הללו, עלולות להתרחש גם הזיות (חולים שחוו בעבר התקפים פסיכוטיים נוטים לסבול יותר ממלנכוליה).

חשוב לשים לב כי מלנכוליה עשויה להיות מצב זמינה ולכן ההגדרה של אדם עצוב כאדם מלנכולי אינה תמיד נכונה. במקרים רבים האדם ינסה אף להסתיר את המלנכוליה כלפי הסביבה החיצונית, אך יהיה לו קשה לעשות זאת לאורך זמן.

מנגד, אכן קיימים אנשים בעלי מאפיינים מלנכוליים חזקים שמפגינים את הסימפטומים באופן קבוע, ונהוג להגדיר מצב זה כדיסתימיה.

טיפול במלנכוליה

בניגוד לדיכאונות בעלי מאפיינים אחרים, טיפול הקו הראשון במלנכוליה הן תרופות SSRI התורמות לאיזון ושיפור מצב הרוח. יחד עם זאת, עשויות להן השפעות מסוימות על התנועה והן אף עשויות לחזק את המחשבות האובדניות, כך שצריך להתאים את הטיפול התרופתי למצבו וגילו של המטופל.

לעיתים משתמשים בתרופה הפועלת הן על הסרוטונין והן על הדופמין או בנוגדי דיכאון טריציקליים מהדור הישן.

טיפול נוסף הוא באמצעות נזעי חשמל בסביבה מבוקרת. בניגוד לתדמית שלו, טיפול זה נחשב כיום לבטוח יחסית וגורם לתופעות לוואי קלות יחסית כגון פגיעה זמנית בזיכרון קצר הטווח.

מעבר לטיפול התרופתי, רצוי גם להיות במסגרת של טיפול פסיכודינמי על ידי פסיכולוג או פסיכותרפיסט. לעיתים דווקא הניסיון של חברים או בני משפחה שאינם אנשי מקצוע לשנות את האדם ולעודד אותו גורם לו להגביר את הניסיונות להתנהג כאילו שום דבר לא קרה, למרות שמפנים המצב עדיין אינו משתפר.

צור עימנו קשר ונחזור אליך בהקדם:
פוסט זה פורסם בקטגוריה דיכאון. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.