הפרעת התנהגות אצל ילדים

הפרעת התנהגות אצל ילדים

הפרעת התנהגות אצל ילדים – מהי?

הפרעת התנהגות אצל ילדים עלולה לבוא לידי ביטוי בהתנהגות קיצונית שנמשכת זמן רב. אין כמעט הורה שלא חווה התפרצות זעם, בכי בלתי פוסק או תוקפנות מצד ילדיו, אך במקרים מסוימים ייתכן שמדובר בהפרעת התנהגות של ממש, כזו שדורשת טיפול ואף עלולה להפוך לכרונית.

הפרעות ההתנהגות הן שונות ומגוונות, החל משקרים שנועדו להסתיר את ההתנהגות עצמה, דרך הרס רכוש, פגיעה עצמית ואף שימוש באלכוהול או בסמים בגיל צעיר מאוד. הטיפול בהפרעת התנהגות אצל ילדים נעשה לרוב במישור הפסיכולוגי, ולעיתים משולבות גם טכניקות משלימות כגון: טיפול באומנות, טיפול קבוצתי או טיפול CBT (קוגניטיבי התנהגותי). יחד עם זאת, גם להורים ולסביבה יש חלק חשוב בכל מה שנוגע לאימוץ נורמות התנהגות חיוביות אצל ילדיהם.

בעיות התנהגות אצל ילדים בגיל הרך

הפרעת התנהגות אצל ילדים בגיל הרך, נובעת בשנים הראשונות משינויים רבים שאיתם הרך מתמודד: עליו להתרגל לשעות שינה סדירות, גמילה מחיתולים, כניסה לפעוטון (או גן), יצירת קשר יום יומי עם ילדים אחרים ועוד. לא כל הילדים יגיבו לקשיים אלו באותה צורה: אלו עם אופי שקט ומופנם עשויים להתכנס בתוך עצמם ולא להביע עניין בשום פעילות המוצעת להם. במצב זה חשוב להבהיר לילד שזה מותר ולגיטימי מבלי להעביר ביקורת או לשאול שאלות שיפגעו יותר בביטחונו העצמי ויגרמו לו להתכנס בעצמו.

לעומת זאת, ילדים שמאופיינים בנטייה לפעילות יתר עשויים להיכנס למצב שנראה כמעט היפר-אקטיבי ומלווה בזריקת חפצים או התנהגות אלימה כלפי הסובבים אותם. במקרים כאלו חשוב להראות לילד שאנחנו מבינים אותו, אך להדגיש שלא מדובר במצב מקובל. ניתן גם להסיט את תשומת ליבו של הילד לפעילות אחרת ומתונה יותר. יחד עם זאת, מוטב שלא להביע כעס קיצוני, להרים את הקול בצורה מוגזמת או להעניש בצורה שרירותית.

בכי בגיל הרך ורגרסיות

בכי בגיל הרך הוא כלי התקשורת העיקרי בין הילד לבין הסובבים אותו והוא יכול להביע מגוון של צרכים ומצוקות: רעב, עייפות, בדידות והרגשה של חוסר נוחות (לדוגמה, גזים). בהתפתחות תקינה, הילד נפטר לאט לאט מהבכי ומתקשר בדרכים שונות, מילוליות ואחרות.

כאשר הבכי מתגבר באופן בלתי צפוי, כזה שלא מתאים לשלב ההתפתחותי של הילד, ההורים עשויים לחשוב "שהם כבר היו שם" ולגלות עצבנות בכל פעם שהילד בוכה. חשוב להרגיע את הילד ולהראות לו שהוא אינו לבד (מגע גופני יכול לעזור). יש להימנע ממתיחת ביקורת או להעניש את הילד בעקבות הבכי הבלתי פוסק. אם הילד לא משתף פעולה ולא מגיב למה שאומרים לו, מוטב לעזוב אותו לנפשו ולתת לו להרגע.

מצב דומה מתרחש כאשר הילד חוזר למצוץ אצבע או לא מצליח לשלוט בצרכיו. הורים ומטפלים רבים מאשימים את הילד בכך "שחזר להיות תינוק", אך בכך הם מחלישים את הדימוי העצמי ואת ביטחונו. במקרים כאלו רצוי שלא להתרגש, אלא לאפשר לילד מצבי הסתגלות או מנוחה. אם מדובר במצב שהופך לקבוע וכרוני מעבר להתפתחות הרגילה של הילד, יש להתייעץ בפסיכולוג ילדים או יועץ התפתחותי.

לפנייה אל פסיכולוג ילדים הכנסו לכאן >>>

בעיות התנהגות אצל ילדים בגן

כפי שילדים בגיל הרך זקוקים למגע גופני, כך הם גם זקוקים לקרבה מסוימת עם המבוגר האחראי, כמו למשל הגננת או הסייעת. ילדים נוהגים ליצור עמן קשר עין במטרה לקבל מהן אישור להתנהגותם, אך לעיתים ההתקרבות הופכת להיצמדות מוגזמת למבוגר. במצבים כאלו מומלץ לא להוכיח את הילד על טעותו, אלא לתת לו את הזדמנויות ומרחב ליצירת קשר עם ילדים אחרים בני גילו.

בנוסף, תחושות פיזיות לא טובות עשויות לנבוע מלחץ נפשי, ולכן חשוב להתייחס לתלונות של הילד בכובד ראש גם אם לא נמצאו ממצאים פיזיים בבדיקות. אם הילד מתלונן בזמן שהוא בבית, חשוב לשאול את הגננת האם זהו המצב גם בגן.

מצב דומה עשוי להתרחש כאשר הילד מסרב ללכת לגן או אפילו לבית הספר והחשד המידי הוא שיש לכך סיבה קונקרטית. במקרים רבים מדובר גם כן בסימן של מצוקה או חוסר שקט שיש לבדוק מן הייסוד מבלי להיכנס לעימותים לגבי מה היה או לא היה. גם מצב לא רגיל של בררנות באוכל, חוסר תאבון או תאבון מוגבר יכולים להעיד על בעיה רגשית.

מלבד אלו, ילדים רבים בגן מפגינים התנהגות כפייתית כמו יציאה וחזרה מהגן או אפילו אוננות מוגברת, אשר גם ההורים לא יודעים כיצד להתמודד עמן בבית. במקרים אלו, תפקידה של הגננת הוא להפנות את תשומת ליבו של הילד לפעילויות אחרות, אך לא כדאי שהיא תעיר לילד בצורה מוגזמת או תקניט אותו מול שאר הילדים.

בעיות התנהגות אצל ילדים בבית הספר

כפי שציינו, לעיתים קורה שהילד מסרב ללכת לבית הספר עקב לחץ או קשרים בעייתיים עם ילדים אחרים. רבים מן ההורים מרחמים על הילד ומרשים לו להישאר בבית "רק ליום אחד", אך למחרת הסיפור חוזר על עצמו והילד נעדר מבית הספר במשך ימים ארוכים. למרבה האירוניה, דווקא ההורים שנכנעים לרצונותיו של הילד מתוך רצון לעזור לו, עשויים לאותת על חולשה שתגרום לילד לחוש שהעול מונח על כתפיו.

מכיוון שמדובר בילדים שהם לרוב גדולים דיו, רצוי להתאים להם טיפול פרטני עם פסיכולוג או עובד סוציאלי ובמקרה הצורך לא לחשוש להיעזר לפנות גם ליועצת בבית הספר.

תוקפנות ואגרסיביות אצל ילדים בגיל בית הספר היא גם כן תופעה נפוצה, אך מוטב להציב גבולות ברורים וריאליים מבחינתו של הילד ולא להשתמש בענישה או סנקציה חמורים שרק יעצימו את הבעיה. מצד שני, יחד עם שמירה על הסמכות ההורית, חשוב גם לגלות אמפתיה והבנה כלפי הילד.

הפרעת התנהגות מרדנית

לא מדובר במרדנות הנפוצה בגיל הנעורים, אלא בהפרעה ספציפית אצל ילדים (לרוב מגיל שמונה עד עשר) אשר מפגינים חוסר משמעת והתנהגות מתגרה כלפי מבוגרים ובעלי סמכות. אם הפרעה זו לא מטופלת, היא עשויה להתפתח בעתיד להתנהגות קיצונית ואף להתנהגות עבריינית שחורגת מן הנורמה, כמו למשל שימוש מוגבר באלכוהול וסמים בגיל הנעורים.

הפרעת התנהגות מרדנית מאופיינת לא רק בעימותים תכופים עם מבוגרים, אלא גם בהתפרצויות זעם ונטייה של הילד להאשים את סביבתו בשל סף התסכול הנמוך. הקושי במסגרות כמו בית הספר רק מחמיר את הדימוי העצמי הנמוך.

בעיות התנהגות אצל ילדים מאומצים

אחד הקשיים הנפוצים ביותר איתם צריכים להתמודד ילדים מאומצים, היא תחושת הנטישה והקושי להתחבר מחדש עם המשפחה המאמצת. במקרים רבים הילד משחזר את חווית הנטישה באמצעות התנהגות שנתפסת כשלילית, במיוחד בגיל ההתבגרות, הנוטה להתבטא אצלו בהתנהגות קיצונית ביותר לעומת זו אצל ילד "רגיל".

לעיתים מדובר בחוויה שאינה קשורה כלל להתנהגות של ההורים המאמצים, אלא לתהליך פנימי אותו הילד עובר. מנגד, הורים רבים אינם מוכנים לאימוץ ולא מסוגלים להכיל את הילד. בעיות פנימיות בין בני הזוג עשויות אף הן להחריף את המצב.

לכן, לא רק ההורים המאמצים צריכים לעבור חוויה מתקנת, אלא גם הסביבה והקהילה, כך שחשוב למצוא גורמים בסביבתו של הילד אשר יעמיקו את תחושת השייכות שלו ויחזקו את בטחונו העצמי. במידת האפשר יש לשקול טיפול פסיכולוגי משפחתי או טיפול פרטני שההורים יהיו חלק ממנו.

טיפול בהפרעות התנהגות

האבחנה והטיפול בהפרעות התנהגות חייב להיעשות ברגע שעולה חשש אצל ההורים או הצוות החינוכי לכך שההתנהגות הופכת לחריגה מהנורמה ונמשכת זמן רב.

הטיפול עצמו אמור להתמקד באחד או יותר מהאספקטים הבאים:

חינוך והדרכה של הסביבה הקרובה בנוגע ליצירת תנאים אשר יוכלו להגביל את ההתנהגות הבעייתית בדגש על הצבת גבולות. במקרה ומדובר בהתנהגות קיצונית או שקיימות מגבלות אחרות על מידת הבקרה שהסביבה יכולה לספק, ניתן לשקול מעבר למסגרת חיצונית כגון משפחה אומנת או פנימייה, אך רק כל עוד הדבר נעשה בהסכמה.

טיפול פסיכותרפי המותאם לגילו של הילד כגון: טיפול באומנות או טיפול בדרמה אשר יכולים לעזור לו בהתמודדות עם הקונפליקטים הפנימיים אשר תורמים לתחושת הניכור והתוקפנות. מכיוון שמדובר בילדים שתפיסת העולם שלהם עדיין מתגבשת, רצוי להתחיל בטיפול בשלב כמה שיותר מוקדם גם אם הנורמה היא "שהילד צעיר מדי".

טיפול תרופתי – במקרים מסוימים בהם יש חשד כי קיים רקע אורגני להתנהגות החריגה, ניתן לעבור אבחון פסיכיאטרי אצל פסיכיאטר ילדים, שלאחריו יוצע טיפול תרופתי המתמקד בהפחתת התוקפנות והשינויים במצבי הרוח.

צור עימנו קשר ונחזור אליך בהקדם:
פוסט זה פורסם בקטגוריה טיפול בילדים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.